המופע התקיים לכבוד 20 שנה לתאטרון בימתיים וכך כתבה אז שחקנית התיאטרון דפנה סידרנסקי-כהן:

לפני עשרים שנה "נולד" תיאטרון "בימתיים". אני הגעתי לתיאטרון "רק" לפני למעלה מעשור ומאז אני במשפחה.

הגעתי רק כדי לצפות בהצגות, אך נשביתי בקסם.  שיחקתי לצד אנשים רגילים, מופנמים וכאלה שהגשימו חלום בן שנים - לעמוד על הבמה.

להצגות הגיע קהל מגוון - מזקן ועד טף.  ילדים שצפו בהצגות שוב ושוב דיקלמו את הטקסט עם השחקן ולפעמים עוד לפניו.  על הבמה יכולנו להתנתק מהזהות האמיתית ולחוות חיים של מישהו אחר, לטייל בארצות רחוקות או לגלם ילד, שטן, פרופסור ואפילו זונה...

אינני קוראת תווים, אבל הבמה ניגנתי להפליא בפסנתר ואפילו ניצחתי על תזמורת שלמה (בהצגה "תזמורת על תנאי").  במציאות הייתי רווקה, אבל על הבמה התחתנתי פעמיים.

בקבוצת "בימתיים" גם הכרתי את בעלי לחיים - חיים, אבל על הבמה גילמתי את אחותו המרשעת וגם את אמא שלו.  במשך עשרים שנה התיאטרון לעיתים שידך בין זוגות ובהצגות השתתפו משפחות רבות - אח ואחות, בעל ואשה ואפילו הורים וילדים.  גם כשבני המשפחה לא השתתפו בהצגות, הספקנו להכיר אותם בסופי השבוע בקיבוצים בהם ערכנו חזרות.

רבים מרגישים ש"בימתיים" עבורם הוא משפחה, וכמו במשפחה יש  אמא: מירי לרמן-באר, שהיא לא רק בימאית, אלא מנוף, כוח שדוחף את כולם מאחד ומגבש. וכך, שחושבים על חתונה וירח דבש, או שמתכננים ילד והריון, אמא מירי חייבת לדעת על כך ראשונה וגם לתת את אישורה.  כמו במשפחה, גם כשמתרחקים לתקופה תמיד נשמר הקשר.

בעוד עשרים שנה גם אני מקווה להמשיך את הקשר ולראות את בתי על הבמה במשפחת "בימתיים".