תזמורת על תנאי

על המחזה

תזמורת הנשים בבירקנאו היתה התזמורת היחידה שהורכבה מנשים בלבד.  המנצחת הראשונה של התזמורת היתה פולניה נוצריה בשם צ'קובסקה.  בתקופתה ניגנה התזמורת בעיקר מארשים.

השינוי בתזמורת חל עם בואה של אלמה רוזה, יהודיה, בתו של ארנולד יוסף רוזה, כנר ראשון בתזמורה האופרה של וינה ואחייניתו של גוסטב מאהלר.  היא הצליחה ליצור עיבודים מוסיקליים מיוחדים למוסיקה קלאסית.

בלוק המוסיקה היה ממוקם קרוב מאוד לגדר החשמלית ולפסי הרכבת לא רחוק מהמשרפות.  אלמה רוזה דרשה משמעת חזקה והקפידה על 10-12 שעות אימונים ביממה.  תמיד אמרה: "אולי נצליח לעבור את התקופה רק אם ננגן בשביל עצמנו כדי להחזיק מעמד ולא בשביל הגרמנים...".

לו התזמורת לא היתה מספיק טובה בשביל הגרמנים, היו מחסלים אותה.  באפריל 1944 מתה אלמה רוזה, כנראה כתוצאה מהרעלה.  בנובמבר 1944 נשלחו הנגניות היהודיות לברגן-בלזן.  מתזמורת הנשים נותרו ניצלות מעטות, ארבע מהן חיות בישראל.

פאניה פנלון מתה בפריז ב-1983, היתה בת 74 במותה.

"נשארנו בחיים, היינו לא שפויות אם יכולנו לנגן כל היום ולצחוק - צחוק של נידון למוות...".

משתתפים