אהבה שכזאת (1996)

על המחזה

פאבל קוהואט השתמש בדרך כתיבה, בה מפוצל מימד הזמן וסיפור העלילה אינו זורם באפיק המקובל: עבר, הווה ועתיד משמשים בעירבוביה. דרך כתיבה זו המקובלת על מחזאים רבים בימינו, מקורה, בפיצולה הסכיזופרני כמעט של תודעת האדם המודרני. אולם במחזה זה משמש ניתוק זרם הזמן התקין באמצעות החוקר כשיטה לחשוף בה את מניעי פעולותיהם של הדמויות.

"הרי אתה משוחח עם מחשבותי" אומר פטר ברגע מסוים לחוקר וזה עונה לו: "יותר מאשר לכל הריות בעולם נוהגים אנו לשקר לעצמנו". מיהו אותו חוקר? האם הוא קיים במערכת המשפט, או האם הוא קול המצפון והעולם הפנימי בלבד?

"אבל אני אוהבת אותו" אומרת לידה בסיומו של המחזה. אמירה פשוטה זו מאפילה על כל שאר המניעים האנושיים המעצבים את העלילה.

ההצגה קיבלה ציון לשבח בפסטיבל "כל הארץ במה" בתיאטרון "צוותא" בשנת 1997.

המחזה הועלה בהפקה מחודשת בתאטרון בימתיים בשנת 2010.

משתתפים

עיבוד ובימוי:    מרים לרמן-באר

עברית:    אליהו שדמי

מוסיקה:    זביגניאב פראיזנר

תכניה:    רינה רזניק