ביקורת על ההצגה "מבקר המדינה"

Post date: Oct 14, 2013 6:8:39 AM

מבקר התיאטרון אלי ליאון צפה בהצגה "מבקר המדינה" במסגרת פסטיבל "כל הארץ במה" בתיאטרון צוותא וכתב את הכתבה הבאה:

בחודש ספטמבר התקיים באולמות צוותא בתא פסטיבל של תיאטרוני חובבים ממקומות שונים בארץ.

בפסטיבל זה הופיע גם תיאטרון "בימתיים" מגבעתיים שהוא התיאטרון הוותיק ביותר המופיע במסגרת זו.

יסדה את התיאטרון מרים לרמן-באר לפני 32 שנה.

בעקבות הפסטיבל קיימתי ראיון איתה.

לשאלתי מי את ואיך את מציגה את עצמה ענתה:

"כיום אני במאית. הגעתי לבימוי אחרי שעברתי כמה שלבים בחיים שלי. התחלתי כרקדנית כשהייתי נערה בלוקסמבורג אך מהר מאוד עברתי למשחק. התקבלתי לסטודיו של "הבימה" עם אודישן בשפה הגרמנית ולאחר סגירתו עברתי ל"בית צבי". נכנסתי ישר לשנה השנייה וסיימתי  במחזור הראשון  כאשר המנהל היה ד"ר גמזו שהיה משך שנים רבות המבקר הידוע של עיתון הארץ שקטל את רוב ההצגות שראה ומשמו נגנזה בסופו של דבר המילה "לגמוז" - לקטול בביקורת מחמירה מאוד.

תוך כדי הלימודים התחתנתי והתחלתי לשחק בתיאטרון זווית, הקאמרי, הבימה במחזות זמר ועוד. ילדתי שלושה ילדים והיה קשה לנהל חיי משפחה תקינים ולכן עזבתי את התיאטרון. מאחר ובכל זאת רציתי להיות על הבמה פיתחתי את הקול והתחלתי לשיר בצמד בנות. המעבד היה לסלו רוט. זאת הייתה תקופת ביניים שלא סיפקה אותי. במקרה פתחו קורסים ב"מילב" והתחלתי ללכת להשתלמויות שהם ארגנו לבמאים ושחקנים.

התחלתי ללמד בבתי ספר משחק, בעיקר הפעלת ילדים. רציתי לעבוד עם מבוגרים וניגשתי למחלקת התרבות של עיריית גבעתיים וביקשתי לפתוח קבוצות משחק של חובבים מבוגרים. הם הסכימו. התחלתי עם 5-6 איש וסיימתי את השנה הראשונה עם 15 איש.

מהעירייה הציעו לי לביים  הצגה ליום השואה בבית ווהלין עם נוער כשחקנים. ההצגה הצליחה מאוד.

המופע התפתח נהדר עד כדי כך שהספקנו להציג 8 הצגות במשך שלושה ימים.

למשתתפים היה קשה והתחלתי לעבוד עם שני קסטים דהיינו לכל תפקיד היו שני שחקנים שהתחלפו ביניהם. גם עירבבתי בהרכב השחקנים בין ילדים, נער ומבוגרים.

כל זה נמשך כ 20 שנה.  כך בעצם נולד תיאטרון"בימתיים" הקיים עד היום.

בשנת 2011 זכיתי בפרס מפעל חיים בפסטיבל "כל הארץ במה" עבור 30 שנות פעילות ב"תיאטרון בימתיים" שנוסד בעצם לפני 32 שנה.

ביימתי מעל 80 הפקות של הצגות ילדים, הפקות ליום השואה והפקות למבוגרים.

בין ההצגות הראשונות  שהעלתי "ילדי הצל" של בן ציון תומר, "בעלת הארמון" של לאה גולדברג ואחרות.

את ההצגות עשיתי לא רק לצורך הצגה בפני קהל אלא גם ובעיקר בגלל הצורך בחינוך.

למשל כאשר הצגנו את ההצגה ליום השואה לקחתי את הנוער -השחקנים ל"יד ושם" ושם שוחחנו על השואה, הפגשתי אותם עם ניצולים, והם קיבלו מושג רחב ביותר על התקופה.

כתבו לי גם הצגה מיוחדת בשם "מסע אחר" מאת לגזיאל שהנושא שלה היה מסע הנער לפולין וביקור במחנות הריכוז. הצגה זו הוצגה במסגרת התיאטרון הן בגבעתיים והן בפסטיבל לנוער בבת ים.

מה היה התפקיד של "מילב" שהזכרת?

"זה היה אירגון  שאיגד תיאטרוני חובבים בארץ. ארגון זה נסגר לפני כ17 שנה ואז פתחו ארגון חדש בשם "כל הארץ במה".

זאת מסגרת שכל שנה מארגנת פסטיבל בצוותא בו משתתפות להקות של חובבים מכל הארץ. אורנה ספיר היא המנהלת המארגנת את הפסטיבל השנתי.

השנה הופיעו 26 קבוצות ממקומות שונים בארץ. אז זה נקרא כנס להקות חובבים והשם הנוכחי ניתן על ידי ספיר.

מה הייתה המטרה ביסוד "כל הארץ במה"?

המטרה הייתה לקיים מפגש בין להקות החובבים, לראות מה כל אחד עושה. התחלנו להזמין אחד את השני להצגות השונות, והיינו ערים במה שנעשה בארץ ע"י תיאטרוני ובימות החובבים.

במסגרת "תיאטרון בימתיים" קיבלנו פרסים רבים. קיבלנו פרס ראשון על ההצגה "הלוויה חורפית" מאת חנוך לוין, פרס השחקן הטוב ביותר לשחקן יהודה קדמון, קיבלתי פרס אישי "במאית העשור" על בימוי ההצגה "הרובע העתיק" מאת טנסי ויליאמס ועוד הרבה פרסים.  קיבלנו גם פרס שני על ההצגה "סיפור משפחתי" של עדנה מזי"א וכן פרס שני על הבימוי.

כאשר חגגנו 30 שנה ל"בימתיים" בשנת 2011 קיבלתי, כאמור, פרס מפעל חיים. בשנה שעברה קיבלנו פרס שני על "מלון פלאזה" של ניל סיימון ובפסטיבל השנה קיבלנו פרס שלישי על "מבקר המדינה" מאת גוגול בעיבוד אילן חצור.

בשנת 2010 הוזמנו להופיע עם ההצגה "אהבה שכזאת" בפסטיבל בינלאומי להצגות חובבים בצ'כיה.

בנוסף לכל הפעילות יש לנו קבוצה בשם "פרויקט". זוהי סדנא בה לומדים משחק ובסוף השנה מעלים מופע סביב נושא נבחר. 

בית הראשונים בגבעתיים הוא הבית שלנו. כל הצגה מוצגת בין 10 ל-15 פעם בבית ראשונים, בתיאטרון גבעתיים, בצוותא ועוד.

כאשר מתחילים בהכנות להצגה אנו מקיימים חזרות משך כ6-8 חדשים פעמיים בשבוע ולקראת הסוף מארגנים סוף שבוע ארוך בקיבוץ.

דברים אלו מגבשים את הקבוצה ומקרבים בין האנשים. לסוף השבוע אנו מביאים איתנו את האוכל ומבשלים אותו ביחד. כל זה כאמור יוצר גיבוש.

הדרישה להשתתף בתיאטרון חובבים גדולה מאוד.

יש לי גרעין קבוע של חובבים אך בדרך כלל בכל הצגה החובבים מתחלפים.

כל מי שהשתתף פעם ב"בימתיים" אומר שזהו הבית שלו כי אנו עושים פעולות משותפות כמסיבות חנוכה, השתלמויות וכו', דברים שנותנים למשתתפים הרגשה של שייכות. זאת לא רק עבודה אלא כיף של ביחד.

לפני כל הצגה חדשה אני מתחילה עם תרגילים. עבודה על הדמות שהשחקן מגלם, גיבוש הקבוצה ולא ישר עבודה על ההצגה. זאת אני עושה כדי שכולם ירגישו חלק מההפקה.

כל שחקן חובב משלם כדי להשתתף בהצגה ובקורסים. כספים אלו הולכים יחד עם ההשקעה של העיריה לשכר עבודה למוסיקאי, לכוריאוגרף, לבמאי, תפאורה ועוד.

את האולמות  בגבעתיים אנו מקבלים בחינם מעיריית גבעתיים וההכנסות ממכירת הכרטיסים באולמות אלו נכנסות לקופת העיריה.

ההצגה הבאה שאני מכינה היא "כולם היו בני" של ארתור מילר והיא תוצג החל מחודש מאי.

מדוע בחרת השנה להציג דווקא את "מבקר המדינה" למרות שכל תיאטרון כבר הציג את המחזה בעיבודים שונים?

יש כמה סיבות לכך. אני לא יכולה להציג מחזה קאמרי כי אין תקציב לכך. כל שחקן המשתתף בהצגה משלם עבור השתתפותו ואם יש מעט שחקנים בהצגה זה לא משתלם כי ההכנסה מהמשתתפים קטנה וההוצאות רבות, לכן אני חייבת להעלות הצגה עם משתתפים רבים.

חיפשתי בארכיון של תיאטרון הקאמרי ומצאתי שמבקר המדינה מתאים לי  בגלל מספר הרב של המשתתפים וגם בגלל שזו קומדיה טובה. הייתי חייבת לעשות עיבוד למחזה כי הוא נמשך כשעתיים וחצי. אני קיצרתי לשעה ורבע כי מחזה ארוך אינו קל להכנה עם חובבים.

לאחר מעשה התברר לי שהשחקנים החובבים נהנו מכל רגע שעבדו והציגו את המחזה ולא רק הם נהנו אלא גם אני וגם הקהל.

יכולתי לשאול עוד הרבה שאלות אך הראיון נעשה ארוך וכפי שהקהל אינו אוהב לראות הצגה ארוכה יתר על המידה כך גם הקוראים.

לא נשאר לי אלא לומר לך שגם אני נהניתי לראות את "מבקר המדינה". הבימוי והביצוע היו טובים מאוד והכל עמד על רמה גבוהה. אני מאחל לך ול"תיאטרון בימתיים" עוד הרבה שנים של הצלחה, עבודה פורייה ומהנה.

מקור: http://www.elybikoret.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=688850

אלי ליאון הוא עיתונאי-מבקר אמנות, חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.